פרפקציוניזם

 

תיאור מקרה (בדוי):

מורה ביקשה מתלמידיה לצייר עיגול ולצאת להפסקה. איתי וליאם יושבים יחד בשורה הראשונה. ליאם צייר עיגול וקם, "איתי, אתה בא?", "כן, עוד רגע" ענה איתי בעודו מוחק את העיגול שצייר "זה לא יצא לי מספיק טוב". איתי צייר, מחק, תיקן ושוב צייר את העיגול במשך כל ההפסקה. 

20 שנה מאוחר יותר, איתי רופא שיניים במקצועו ומקפיד שביצועיו יהיו ללא רבב. כל טיפול חייב להיעשות בצורה מדויקת ומושלמת, הוא בודק שוב ושוב שאכן השיג את התוצאה הרצויה, בודק, מתקן, מלטש ושוב בודק. איתי מאוד ביקורתי כלפי עצמו ושרוי במתח רב. מזכירתו כבר יודעת לא לקבוע תורים צפופים מדי, כי כל טיפול אורך כפול מהנדרש. לעומת זאת, חברתו צוחקת עליו "הלוואי שהיה כל כך פרפקציוניסט גם בבית, הארון שלו מבולגן נורא!".

* מבלבל? הסבר בהמשך..

 

בחן את עצמך:

1. האם אתם ביקורתיים כלפי עצמכם?

2. חשים שהביצוע שלכם לא טוב מספיק?

3. האם אתם נוטים לבדוק, לתקן, ללטש ושוב לבדוק?

4. האם השאיפה לשלמות גורמת לתחושת חרדה מפני טעויות ו/או ביקורת?

5. האם המחשבה שתהיו בינוניים גורמת לתחושה לא נוחה?

 

קווים לדמותו של הפרפקציוניסט

לרוב, אדם לא יעיד על עצמו שהוא פרפקציוניסט (קרוביו יעידו שכן), אך יחוש כל הזמן חוסר שביעות רצון מעצמו, יהיה בעל תפיסה ביקורתית כלפי עצמו (או כלפי אחרים), יסתובב בתחושה שאינו עומד בסטנדרטים שהציב לעצמו (סטנדרט שכל הזמן עולה). הפרפקציוניסט נוטה לבדוק את הדברים שוב ושוב ולעיתים לוותר/לעזוב, אם הוא צופה מראש שהתוצאה לא תהיה מושלמת. מבחינתו הכל חייב להיות מדויק ומושלם, והמילה 'בינוני' גורמת לרעד ותחושות פיזיות לא נעימות. לדוגמה: שהבית יהיה לא לגמרי נקי ומסודר כשבאים אורחים (אלא באופן בינוני), לקבל 70 במבחן, לתת לילדים קורנפלקס לארוחת ערב, או לכתוב בצורה ממש בינונית על פרפקציוניזם...

 

אם חשת חוסר נוחות, אולי גם אתה פרפקציוניסט.

📎חשוב לציין כי מחקרים מראים שפרפקציוניזם קשור פעמים רבות להפרעות אחרות כגון: דיכאון, דאגנות יתר, חרדה חברתית ועוד.

 

הפרפקציוניזם כחרב פיפיות

יתכן שאתם אומרים לעצמכם "אבל פרפקציוניזם זה לא רע, זה דווקא מקדם את האדם להגיע להישגים". אכן, אנו חיים בחברה הישגית ותחרותית שמעודדת (ואף לוחצת) להגיע להישגים כבר מגיל צעיר והשאיפה לשלמות נתפסת כחיובית ורצויה.

אבל.. באיזה מחיר?

סביר להניח שהפרפקציוניזם של איתי לא יעלם, וללא טיפול הוא רק "יעלה הילוך" ויגבר. איתי אמנם היה חייל מצטיין וסטודנט מצטיין לרפואה, אך הפרפקציוניזם שלו גבה ממנו מחיר נפשי כבד ופגע במערכת היחסים שלו עם חברתו לחיים.