פחדים אופייניים בגיל הרך

אם אתם הורים לילדים צעירים, סביב גילאי 2-5, יתכן כי נתקלתם בחיית הטרף שמתחת למיטה או במפלצת שבארון. פחד הוא רגש טבעי ששומר עלינו מפני סכנות. כולנו מפחדים לפעמים, בכל גיל. בגיל הרך, ילדים מפחדים מהחושך, ממפלצות, מחיות, ליצנים, תחפושות ועוד. פחדים בגיל הילדות הם חלק מהתפתחות תקינה. בגילאים אלו קיים עדיין בלבול בין מציאות לדמיון ולכן הילד עשוי לפחד מדמויות דמיוניות, גם אם אין איום ממשי. לרוב הילד יבטא את הפחד בבכי, צעקות, בריחה ורצון להיות קרוב להורה. ככל שהילד גדל, האופן שבו הוא מבטא את הפחד עשוי להשתנות ויש ילדים שלא יתנו ביטוי חיצוני לפחד.

 

חשוב לשים לב: כאשר הפחד מחלחל ופוגע בתפקוד של הילד. כשילד ממשיך להביע קושי ופחד גם כשההורה לידו, ילד שמתקשה להיפרד מההורה בבוקר בגן במשך מספר חודשים. כשהילד סובל מקשיים בשינה (קושי להירדם, מתעורר מספר פעמים בלילה). כשהפחד של הילד אינו מותאם לגילו, לדוגמה: כשילד בן 9 מפחד מדמויות דמיוניות, או מתקשה לישון בנפרד מהוריו וכו'.

 

 אז מה עושים?

  1. לנו ההורים יש כוח כמעט מאגי בעיני ילדינו הקטנים, לכן עלינו לשים לב יתרה לתגובות שלנו. חשוב להימנע מלהקטין או לבטל את הפחד של הילד ("זה שום דבר", "אתה סתם מדמיין"). חשוב להימנע גם מהבעת חוסר סבלנות או כעס, מאחר ומדובר בפחדים התפתחותיים ואין מה לכעוס עליהם.

  2. תנו מקום לפחדים של הילד והביעו התעניינות. ניתן לומר: "אני מבין שאתה מפחד, ספר לי ממה אתה מפחד חמוד"

  3. אחרי שהילד סיפר לכם ממה הוא מפחד, גם אם זה דמיוני ומופרך לחלוטין, בררו איתו איך זה נראה: "זו חיה?", "מה הגודל שלה? היא קטנה או גדולה?", "מה הצבע שלה?", "איך היא נראית? יש לה פרווה?". ניתן לתת לילד לצייר את הדמות המפחידה.

  4. אחרי שביררנו לגבי המראה החיצוני, ננסה להפוך את מושא הפחד לפחות מאיים על ידי יצירת תחושת היכרות. "איפה היא גרה המפלצת?", "מה היא עושה פה?", "יש לה אמא? איפה אמא שלה?", "מה היא אוהבת לאכול?", "איך היא מרגישה בלב?".

  5. לקרוא לפחד בשמו – בשלב זה, נציע לילד לתת שם לפחד. "איך קוראים למפלצת?", אם הילד לא יודע נציע לו להמציא לה שם. "איך נקרא לה?". פעמים רבות תהליך זה מפחית ממידת הבהלה של הילד.

  6. חשוב! אם הילד מפוחד מכדי לענות על שאלות – אל תתעקשו, נקטו בשיטה אחרת (בסעיף הבא).

  7. "טקס גירוש מפלצות" – ניתן להיעזר במילות קסם שתאמרו יחד, בנרות, מטאטא או כל דבר שיעזור לכם ב'טקס'. בצעו את הטקס ברצינות, השתדלו לא לצחוק ולא להעיר הערות ביניים (כמו: "נו, זהו? אפשר ללכת לישון עכשיו?") הילד עלול לחוש שמלגלגים עליו.

  8. חזקו את הילד כשהוא נרגע מעט, המשיכו לשבח אותו על כל מעשה, אמירה או התנהגות שמבטאת התגברות והתמודדות עם הפחד. זיכרו שאינו יודע להבחין עדיין בין דמיון למציאות ומבחינתו זה מפחיד באמת.

  9. אם הילד נרגע והצליח להירדם, ניתן לברר למחרת לגבי הדמות המפחידה, אם היא עדיין נמצאת, האם היא באותו גודל או קטנה יותר? (הגודל עשוי לשקף את מימדי הפחד של הילד. אם המפלצת יותר קטנה, יתכן שהילד מפחד פחות).

  10. שתפו את ילדכם במקרים שאתם פחדתם בילדותכם ומה עזר לכם.

  11. בהמשך ניתן להקריא לילד ספר העוסק בנושא, כגון:

  • "כפתור האור של סבא ג'מיקו"/נעמי אפל,

  • "מפלצולה"/רחלי בהרב,

  • "אבא הכי חזק"/נרי אלומה,

  • "לילה חשוך אחד"/אורה איל,

  • "הג'ירף של אסף"/ליאור עידן אבורמן, ועוד.